<h1>ספר החינוך מצוה תקי"א</h1>
<h2>דף סז.</h2>
שלא נשתדל בכל מעשה כשוף כלל, ועל זה נאמר [דברים י"ח] לא ימצא בך וגו' ומכשף. וענין הכשוף ידוע לכל דרך כלל שיעשו בני אדם תחבולות בלי מספר במיני עשבים ואבנים והדבק מן הדברים שמשתמשים בהן בני אדם אלו עם אלו, ומהם שיכוונו המעשים הרעים ההם בעתים ידועים ובחדשים מכוונין לאותם מלאכות, ומכל אלו הדברים המגונים והמכוערים תרחיקנו התורה תכלית הריחוק כי הבל המה ואין ראוי לעם קדוש מחזיקי דת האמת לתת מחשבה בכיעורין אלו רק בעבודתו יתעלה, כי הוא ישלים כל חפץ עמו לטוב בחסותם בשמו הגדול ושומם כל מבטחם ומשענתם על חסדיו לבד, ומהיות הענינים אלו רחוקים מאד וכעורים לפניו ברוך הוא ובהם ניצוץ מעניני עבודה זרה הזהירנו על זה בלאו, וחייב סקילה על העובר ומשתדל בזה אם הוא מזיד וחטאת קבועה אם היה שוגג, וגם מחומר הענין הזהיר הכתוב בזה מבשאר עבירות על הבית דין שלא למחול לעובר על זה, וכמו שנאמר [שמות כ"ב] מכשפה לא תחיה. וכבר דברתי משרשי מצוה זו בלאו דמכשפה לא תחיה בסדר ואלה המשפטים [מצוה ס"ב]. דיני המצוה במקומות בתלמוד בפיזור, והעיקר בפרק ז' מסנהדרין, וכל שהוא דיין על זה צריך לדעת חכמת הכישוף כדי שידע להבחין במעשה הנעשה אם הוא מין ממיני הכישוף או אולי הוא מן הדברים הנעשים בכח טבע ובצדדין המותרין, וכענין שאמרו זכרונם לברכה [שבת ס"ז ע"א] כל שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי, וכבר דברתי על זה שם בלאו דמכשפה כפי כחי, ודברים אלו צריכין עיון רב כי הנה נמצא בגמרא מעשים כמה שאם לא ידענו אותם מפיהם זכרונם לברכה היינו אוסרין אותם משום חשש איסור זה, ומכל מקום אשר ישא נפשו ליכנס בתחבולות אלו וידמה דבר לדבר מהדברים שהזכירו זכרונם לברכה הרי הוא כפותח לו פתח לבוא בגיהנם. ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.
